<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יהודה בנו של רבן יוחנן בן זכאי</h1>
<h2>דף ד:</h2>
גרסינן במסכת נדה פרק כל היד בגמרא [ט"ו ע"א]. איזהו אחר זמן, [וכו'], אחר זמן [הוא זה] וכן מעת לעת שבנדה וכן מפקידה לפקידה בועלה מטמא משום נוגע ואין מטמא משום בועל נדה רבי עקיבא אומר אף מטמא משום בועל נדה. רבי יהודה בנו של רבן יוחנן בן זכאי בעלה נכנס להיכל ומקטיר קטורת. ופרכינן ותיפוק לי דהוה ליה נוגע במעת לעת שבנדה. דהא בפ"א [ו' ע"א] תניא הרואה מטמא מעת לעת. ומה היא מטמאה אוכלין ומשקין ומשכבות ומושבות וכלי חרס המוקף צמיד פתיל ואינה מטמאה את בועלה ואינה מקולקלת למנינה ואינה מונה אלא משעת ראיה. ומשמע דמשום (דמשום) [בועלה] אינו מטמא. מיהו משום מגע טמא כדמשמע הכא. דלא גרע בנגיעתו ממשכב ומושב. כדאמר רבא התם [ה' ע"ב] דמגע עצמה מטמא אדם. ומשני כשמאי דאמר כל הנשים דיין שעתן.
גרסינן בפ"א דנדה כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. ובגמרא [ד' ע"ב] לימא מתניתין רבי דוסא היא ולא רבנן. דתניא רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן וכו' עד רבי דוסא אומר כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. ואפילו תימא רבנן. עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי דוסא אלא שלא בשעת וסתה אבל בשעת וסתה מודה. ומתניתין בשעת וסתה ודברי הכל. מכלל דרבי דוסא אפילו שלא בשעת וסתה מטהר מעת לעת.
ותימה דלא משני תלמודא רבי יהודה בנו של רבי יוחנן בן זכאי כרבי דוסא סבירא ליה ובאשה שיש לה וסת איירי. דמוטב לאוקומי כרבי דוסא מלאוקומה כבית שמאי. דבית שמאי מיקל ואילו רבי דוסא מחמיר טפי. וכי האי גוונא משנינן בהא דרבי דוסא גופיה. דהכי מסקנא [ד' ע"ב] מאן תני להא דתנו רבנן אשה שיש לה וסת כתמה טמא למפרע. שאם תראה שלא בשעת וסתה מטמא מעת לעת. נימא (בית שמאי) [רבנן] היא ולא רבי דוסא. אפילו תימא רבי דוסא עד כאן לא פליג רבי דוסא עלייהו דרבנן אלא בשעת וסתה אבל שלא בשעת וסתה מודה להו. ומתניתין בשעת וסתה ורבי דוסא, וברייתא דברי הכל. ופרכינן ולוקמה איפכא, כדאוקמינן מעיקרא דקיימא מתניתין כדברי הכל. ומשנינן אע"ג דאיכא לאוקמי כדברי הכל, כיון דקולא היא למימר דרבנן מודו לרבי דוסא בשעת וסתה ולא פליגי אלא שלא בשעת וסתה, מהדרינן לאוקומה דלרבנן אפילו בשעת וסתה לית להו דרבי דוסא אלא מטמא מעת לעת. ורבי דוסא נמי דמחמיר שלא בשעת וסתה. וכיון דמצינן לאוקומה לחומרא כדברי שניהם אע"ג דמתניתין א"א לאוקומי כהאי שינויא, כרבי דוסא עדיפא ליה לאוקומיה.
ולהאי שינויא נמי הוה מצינן למימר דרבי יהודה בנו של רבי יוחנן בן זכאי באשה שיש לה וסת עסקינן וכרבי דוסא. ובשאר כל הנשים מחמיר. ותימה דלא מוקי הכי. ונראה דמשום דקסבר אחר זמן וכן מעת לעת וכן מפקידה לפקידה דהיינו בכל הנשים ומוקמינן שאין לה וסת, משמע דעלה אמר רבי יהודה בנו של רבי יוחנן בן זכאי.
ורבי יהודה זה בנו של רבי יוחנן בן זכאי חסיד גדול ואדם גדול היה. דהכי גרסינן באבות דרבי נתן [פי"ד] על ההיא חמשה תלמידים היו לו לרבי יוחנן בן זכאי. כשמת בנו של רבי יוחנן בן זכאי מיד נכנסי תלמידיו לנחמו. נכנס רבי אליעזר וישב לפניו וכו'. עד נכנס רבי יהושע וישב לפניו וכו' נכנס רבי יוסי וכו' נכנס רבן שמעון בן נתנאל וכו' נכנס רבי אלעזר בן ערך. כיון שראהו אמר לו לשמש טול כלי לפני למרחץ שאדם גדול הוא ואינו יכול לעמוד בו. נכנס וישב לפניו. אמר לו רבי אמשול לך משל למה הדבר דומה לבעל הבית שהפקיד המלך פקדון אצלו. בכל יום היה בוכה ואומר מתי יצא פקדון זה מתחת ידי בשלום. אף אתה רבי, היה לך בן וקרא ושנה תורה נביאים וכתובים משנה מדרש הלכות ואגדות ושימש חכמים הרבה ונפטר מן העולם בלא חטא. עמד ונשקו על ראשו. אמר לו אלעזר בני ניחמתני כדרך שבני אדם מתנחמים. ולפי[כך נראה] שזהו יהודה בנו. אבל זה הספק ההיא דשלהי אין עומדין בברכות [ל"ד ע"ב] דגרסינן מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי והתפלל עליו רבי חנינא בן דוסא וחיה. [ולא ידעתי] מי היה זה.
<h2>דף טו.</h2>
גרסינן במסכת נדה פרק כל היד בגמרא [ט"ו ע"א]. איזהו אחר זמן, [וכו'], אחר זמן [הוא זה] וכן מעת לעת שבנדה וכן מפקידה לפקידה בועלה מטמא משום נוגע ואין מטמא משום בועל נדה רבי עקיבא אומר אף מטמא משום בועל נדה. רבי יהודה בנו של רבן יוחנן בן זכאי בעלה נכנס להיכל ומקטיר קטורת. ופרכינן ותיפוק לי דהוה ליה נוגע במעת לעת שבנדה. דהא בפ"א [ו' ע"א] תניא הרואה מטמא מעת לעת. ומה היא מטמאה אוכלין ומשקין ומשכבות ומושבות וכלי חרס המוקף צמיד פתיל ואינה מטמאה את בועלה ואינה מקולקלת למנינה ואינה מונה אלא משעת ראיה. ומשמע דמשום (דמשום) [בועלה] אינו מטמא. מיהו משום מגע טמא כדמשמע הכא. דלא גרע בנגיעתו ממשכב ומושב. כדאמר רבא התם [ה' ע"ב] דמגע עצמה מטמא אדם. ומשני כשמאי דאמר כל הנשים דיין שעתן.
גרסינן בפ"א דנדה כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. ובגמרא [ד' ע"ב] לימא מתניתין רבי דוסא היא ולא רבנן. דתניא רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן וכו' עד רבי דוסא אומר כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. ואפילו תימא רבנן. עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי דוסא אלא שלא בשעת וסתה אבל בשעת וסתה מודה. ומתניתין בשעת וסתה ודברי הכל. מכלל דרבי דוסא אפילו שלא בשעת וסתה מטהר מעת לעת.
ותימה דלא משני תלמודא רבי יהודה בנו של רבי יוחנן בן זכאי כרבי דוסא סבירא ליה ובאשה שיש לה וסת איירי. דמוטב לאוקומי כרבי דוסא מלאוקומה כבית שמאי. דבית שמאי מיקל ואילו רבי דוסא מחמיר טפי. וכי האי גוונא משנינן בהא דרבי דוסא גופיה. דהכי מסקנא [ד' ע"ב] מאן תני להא דתנו רבנן אשה שיש לה וסת כתמה טמא למפרע. שאם תראה שלא בשעת וסתה מטמא מעת לעת. נימא (בית שמאי) [רבנן] היא ולא רבי דוסא. אפילו תימא רבי דוסא עד כאן לא פליג רבי דוסא עלייהו דרבנן אלא בשעת וסתה אבל שלא בשעת וסתה מודה להו. ומתניתין בשעת וסתה ורבי דוסא, וברייתא דברי הכל. ופרכינן ולוקמה איפכא, כדאוקמינן מעיקרא דקיימא מתניתין כדברי הכל. ומשנינן אע"ג דאיכא לאוקמי כדברי הכל, כיון דקולא היא למימר דרבנן מודו לרבי דוסא בשעת וסתה ולא פליגי אלא שלא בשעת וסתה, מהדרינן לאוקומה דלרבנן אפילו בשעת וסתה לית להו דרבי דוסא אלא מטמא מעת לעת. ורבי דוסא נמי דמחמיר שלא בשעת וסתה. וכיון דמצינן לאוקומה לחומרא כדברי שניהם אע"ג דמתניתין א"א לאוקומי כהאי שינויא, כרבי דוסא עדיפא ליה לאוקומיה.
ולהאי שינויא נמי הוה מצינן למימר דרבי יהודה בנו של רבי יוחנן בן זכאי באשה שיש לה וסת עסקינן וכרבי דוסא. ובשאר כל הנשים מחמיר. ותימה דלא מוקי הכי. ונראה דמשום דקסבר אחר זמן וכן מעת לעת וכן מפקידה לפקידה דהיינו בכל הנשים ומוקמינן שאין לה וסת, משמע דעלה אמר רבי יהודה בנו של רבי יוחנן בן זכאי.
ורבי יהודה זה בנו של רבי יוחנן בן זכאי חסיד גדול ואדם גדול היה. דהכי גרסינן באבות דרבי נתן [פי"ד] על ההיא חמשה תלמידים היו לו לרבי יוחנן בן זכאי. כשמת בנו של רבי יוחנן בן זכאי מיד נכנסי תלמידיו לנחמו. נכנס רבי אליעזר וישב לפניו וכו'. עד נכנס רבי יהושע וישב לפניו וכו' נכנס רבי יוסי וכו' נכנס רבן שמעון בן נתנאל וכו' נכנס רבי אלעזר בן ערך. כיון שראהו אמר לו לשמש טול כלי לפני למרחץ שאדם גדול הוא ואינו יכול לעמוד בו. נכנס וישב לפניו. אמר לו רבי אמשול לך משל למה הדבר דומה לבעל הבית שהפקיד המלך פקדון אצלו. בכל יום היה בוכה ואומר מתי יצא פקדון זה מתחת ידי בשלום. אף אתה רבי, היה לך בן וקרא ושנה תורה נביאים וכתובים משנה מדרש הלכות ואגדות ושימש חכמים הרבה ונפטר מן העולם בלא חטא. עמד ונשקו על ראשו. אמר לו אלעזר בני ניחמתני כדרך שבני אדם מתנחמים. ולפי[כך נראה] שזהו יהודה בנו. אבל זה הספק ההיא דשלהי אין עומדין בברכות [ל"ד ע"ב] דגרסינן מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי והתפלל עליו רבי חנינא בן דוסא וחיה. [ולא ידעתי] מי היה זה.
